<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדרים פי"א</h1>
<h2>דף מט.</h2>
הלך האב או שלוחיו עם שלוחי הבעל, עדיין אביה ובעלה מפירין נדריה. מסר האב או שלוחיו לשלוחי הבעל לא יפר האב, שיצאת מרשותו, ולא הבעל, שאין מפיר בקודמין.
<h2>דף נח:</h2>
אמרה, יקדשו ידי לעושיהם, או נדרה שלא יהנה במעשה ידיה, הואיל וידיה משועבדין לו, אע"פ שהקדש מפקיע שעבוד, חכמים אלמו שעבוד דבעל הואיל והוי מדבריהם ולא נאסר. אבל צריך להפר גזירה שיגרשנה ותהיה אסור לחזור לו.
<h2>דף עא:</h2>
אשה שאמרה לבעל, הנאת תשמישי אסורה עליך, אין צריך להפר. וכן הוא שאמר, הנאת תשמישי אסורה עליך, לא אמר כלום, שהוא משועבד לה בשאר כסות ועונה (וגם) [וזה] תשמישה. אבל אמרה לו, הנאת תשמישיך אסורה עלי, אם לא (ל)הפר אסור לשמשה, שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו.
האב מפר ביום שומעו כל מין נדר ושבועה, שנאמר [במדבר ל'] כל נדריה ואסריה. אבל הבעל לא מפר רק שבועת ונדרים של ענוי נפש. אפילו ענוי קטן וענוי שלפי שעה ולזמן מרובה, כגון שלא תרחץ היום, או לא תאכל דבש, או לא תשתה יין, ואפילו נדרה ממאכל רע או ממין שלא טעמה מימיה. נדרה משתי ככרות, שבאחת יש ענוי לה ובאחת אין לה ענוי, מפר לזו שמתענה ולא לשאין בה ענוי. וכן מפר הבעל דברים שבינו לבינה, כגון שלא תכחול או שלא תתקשט, שנאמר [שם] בין איש לאשתו. וכגון שלא תאכל תאיני מדינה זו, שזה דבר שבינו לבינה, שטורח לו להביא ממדינה אחרת. ואם מת או גרשה או שהביא לה איש אחר מפירות אותה מדינה אסורין עליה, שאין מפיר לאחרים בדברים שבינו לבינה. [ו]כגון שאסרה עליה תשמיש כל אדם יפר חלקו ומשמשתו. ואם מת או יגרשנה אסורה בתשמיש כל אדם. אבל דברים של ענוי נפש מפר לעצמו ולאחרים, כגון שאסרה עליה בשר מפר ומותרת לאכול עם כל אדם. נדרה שלא ליהנות לבריות, אע"פ שאין בעל בכלל, יכול להפר משום דברים שבינו לבינה, שלא יזדקק להאכילה משלו בלבד. או אם אסרה אהני' על אומה כלה, כגון היהודים או כל הישמעאלים.
